חזרה לאתר הראשי
פרק
2: השקפות היסטוריות על התנהגות חריגה
בעת העתיקה האמינו כי הפרעות הנפש נובעות מכעסם של אלים, שדים ורוחות. על אף התקדמות בחשיבה בנושא, נפילתה של רומא גרמה לנסיגה לאמונות הטפלות ששלטו בחשיבה העממית על מחלות הנפש במשך יותר מ- 1000 שנה.
היפוקרטס: (460-377 לפנה"ס) רופא יווני ששלל את ההנחה של בני דורו כי מחלות הנפש מקורן בשדים ורוחות, וטען כי מחלת נפש היא תוצר של סיבות טבעיות ושל פתולוגיה במוח ולכן יש לטפל בהן כבמחלות אחרות. היפוקרטס גם הדגיש את חשיבות התורשה והנטייה המוקדמת וציין כי פציעות ראש עלולות לגרום להפרעות חושיות ומוטוריות. הוא סיווג את כל הפרעות הנפש ל- 3 קטגוריות: מאניות, מלנכוליות ודלקת מוח.
עקב ידע מועט על הפיסיולוגיה של גוף האדם, היפוקרטס טעה כשסבר כי ההפרעות נגרמות עקב חוסר איזון של מרות בגוף האדם.
אפלטון: (429-347 לפנה"ס) פילוסוף יווני שסבר שיש להעניק לחולי נפש טיפול הומני ואין לראותם כאחראים למעשיהם (מבחינה משפטית).
אריסטו: (384-322
לפנה"ס) פילוסוף יווני, תלמידו של אפלטון,
האמין בדברי היפוקרטס שלפיהם כאשר חומרים
שונים או מרות בגוף לא מאוזנים, נגרמות
מחלות נפש. הוא דחה את הרעיון שגורמים פסיכולוגיים
הם סיבות להפרעות נפש.
החשיבה היוונית והרומית המאוחרת
גאלן: (130-200
לספירה) רופא יווני וחסיד של היפוקרטס,
תרם להבנת מערכת העצבים, הוא חילק את הסיבות
להפרעות נפש לסיבות גופניות וסיבות נפשיות.
תקופת ימי הביניים:
באירופה החשיבה המדעית של ההתנהגות החריגה
הייתה מוגבלת למדי, והטיפול בבעלי הפרעות
נפש התאפיין בטקסים ובאמונות טפלות יותר
מאשר בניסיון להבין את מצבו של האדם.
טרנטיזם = תופעה שרווחה במחצית השניה של תקופת ימי הביניים, מאניית ריקוד, שדומה לפולחני אורגיה קדומים שסגדו בהם לאלים.
ליקנתרופיה
= מצב שבו בני אדם מאמינים שזאב השתכן בנשמתם
ומחקים את התנהגותו.
לקראת סוף ימי הביניים ובראשית תקופת הרנסנס שבה החקירה המדעית והחלה המגמה המדגישה את חשיבות השאלות והעניינים הנוגעים ישירות לאדם (הומניזם). עקב כך החלו להתערער האמונות הטפלות שהכשילו את התקדמות ההבנה והטיפול בהפרעות נפש.
ההכרה בצורך בטיפול מיוחד במופרעים נפשית הובילה להקמתם של "בתי מחסה" שונים לקראת סוף המאה ה- 16. אך המעבר לאשפוז הוביל לבידוד וטיפול לקוי.
במאה ה- 18 נעשו מאמצים נוספים לסייע לחולים ע"י הענקת תנאי מחיה משופרים וטיפול עדין ומתחשב.
ניהול המורל = תקופת הרפורמה, שיטת טיפול כוללת שהתמקדה בצרכיו החברתיים, התעסוקתיים ואישיים של החולה. בתקופה זו התחילו לראות את החולים כנורמלים שאיבדו את שפיותם עקב חשיפה ללחצים פסיכולוגיים וחברתיים קשים. לחצים אלו נקראו "סיבות מורליות" לאי שפיות.
פיליפ פינל רופא צרפתי שהנהיג את השימוש בניהול המורל בבי"ח בצרפת שם קיבלו החולים טיפול הומני.
התנועה להיגיינה נפשית= שמו קץ לטיפול במורל, שיטת טיפול המתמקדת ברווחתם הפיסית של חולי נפש מאושפזים. עקב כך חולים אלו לא קיבלו טיפול נפשי ונעשו תלויים במטפלים שלהם.
השיתקון הכללי=
עגבת מוח שהייתה אחת ממחלות הנפש הקשות
ביותר במאה ה-19. המחלה גרמה לשיתוק מוחלט
ואי שפיות ובד"כ הסתיים במוות.
שורשי נקודת מבט פסיכודינמית:
מסמריזם = אנטון מסמר, היה ראשון שערך טיפולים רפואיים בהיפנוזה. שיטת טיפולו התבססה על ההנחה כי קיים נוזל מגנטי בגוף שצריך להחזירו למסלול ואז מבריאים. דיבר בטון מונוטוני שגרם להיפנוזה.
אסכולת ננסי
= האמינו שהיסטריה היא מעין היפנוזה עצמית
כי חולה שאזור מסוים בגופו משותק אינו מרגיש
דקירות סיכה. שארקו
חשב עקב ננסי שניוון במוח הוא זה שגורם
להיסטריה. היו מחלוקות בין שארקו לאסכולת
ננסי.
ראשית הפסיכואנליזה: קטרזיס = שחרור רגשי, מטופלים שחוו רגש עז הראו הקלה ניכרת לאחר היפנוזה.
הפסיכואנליזה משתמשת באסוציאציות חופשיות וניתוח חלומות, אלה שיטות נוספות של פרויד.
קרפלין פיתח
שיטת סיווג פסיכיאטרית אשר סייע בביסוס
חשיבות הפתולוגיה של המוח בהפרעות נפש
והולידה תרומות נוספות שסייעו בביסוס נקודת
מבט זו.
נקודת מבט התנהגותית: סובבת סביב תפקיד הלמידה בהתנהגות האדם. השורשים טמונים בהתניה קלאסית. ווטסון (אבי הביהביוריזם) טען שבאמצעות התניה אפשר לאמן ילד להיות מבוגר מכל סוג רצוי. התניה אופרנטית = ההתנהגות המפעילה את הסביבה היא אמצעי ליצירת תוצאות מסוימות, תוצאות אלה קובעות את מידת הסבירות לחזרתה של ההתנהגות זו בהזדמנויות דומות.
וילהלם וונדט = הקים את המעבדה הראשונה לניסויים פסיכולוגיים והשפיע על המחקר האמפירי בתחום ההתנהגות החריגה.